המחשבה על הקטנת חזה שליוותה אותי מגיל 18: הסיפור האישי שלי
Share
המחשבה על הקטנת חזה מלווה אותי כבר מגיל 18. בתור בחורה עם חזה גדול מגיל צעיר, כל מה שרציתי זה פשוט להסתתר. רציתי להתחבא ורציתי את מה שהיה לכל החברות שלי: ציצי קטן.
כבר בגיל 17 הייתי עם חזיה מידה F, התקשתי למצוא חזיות מומלצות לחזה גדול שנתנו לי פתרון. זה גרם לי להתבייש. תוסיפו לזה שהייתי רקדנית בזמנו, וכל הרקדניות סביבי יכלו ללבוש בגדי גוף עם גב חשוף - לי זה פשוט כאב. כאב פיזי כי לקפוץ לעמוד על הידיים זה לא פשוט, אבל גם כאב שנוגע בביטחון האישי. לא פעם אמרתי לאמא שלי: "כשאהיה גדולה, אני הולכת לעשות הקטנת חזה".
כשהתחלתי לצאת עם הבחור שהפך לבעלי, אמרתי לו: "לא אכפת לי אם זה עושה לך את זה או לא – זה יירד". הייתי בטוחה שאני הבחורה הכי לא סקסית בעולם. מי שלא חוותה התבגרות עם חזה גדול, תתקשה להבין, אבל כשאת נערה והביטחון לא מגובש, את בטוחה שחזה גדול = מיני = גברים שמסתכלים עליך. זו הייתה חוויית ההתבגרות שלי, ואני בטוחה שרבות מכן מזדהות עם זה.
למה בסוף לא עשיתי ניתוח הקטנת חזה?
איך שסיימתי צבא הלכתי לאורטופד כדי לקבל אישור לסבסוד מהקופה (אם יש לך בעיות גב כמו עקמת, זה אפשרי). הוא הסתכל עליי ואמר: "אבל אין לך בכלל כזה חזה גדול". יצאתי מתוסכלת. מי אתה שתגיד לי? אבל אז הוא אמר משהו שהפך את הקערה: "את צעירה עדיין, תסיימי עם לידות והנקות, ואז אם עדיין תרצ- תבואי לבדוק את זה שוב".
היום, אחרי שלוש לידות והנקות מלאות, החלטתי שאני לא מוכנה לשים את עצמי בניתוח מבחירה. ההתאוששות נראית לי מפחידה מדי. במקום זה, החלטתי לפתור את הבעיה בדרך אחרת – לייצר פתרונות לנשים כמונו. פתחתי את ניוג'י, כדי לייצר חזיות לחזה גדול ללא ברזלים, אחרי שנים שנמאס לי שהדגמים היחידים בשבילי היו חזיית מינימייזר שלא נותנת צורה או מראה יפה. כי גם לנו, נשים מעל קאפ F, מגיע ללבוש טופים או ברלטים לחזה גדול או גוזיות נוחות כמו שיש במידות ה"סטנדרטיות".
והיום אחרי שנים של התנסות, לימודים ופיתוח אני יודעת שגם במידות כמו E, F ו-G, אפשר ללבוש חזיה בלי ברזלים ולהרגיש אסופה
אני חושבת שיש משהו בישראליות, של להיות מאוד קליל, מאוד על הדרך ולא מתנצל על זה. כמו שהאמא האוקראינית שלי לעולם לא תצא מהבית כשהיא לא מתוקתקת ותעיר לי אם יצאתי בכפכפים לקניות. זה מתחבר לי קצת לשם. היכולת פשוט לזרוק על עצמי טופ כמו כולן ולא להיות במשהו מאוד מובנה ומציק מתחת לבגדים. אז טופים לחזה גדול או איך שלא נקרא לזה- הם היו הייעד הראשוני שלי- להוכיח לכולם שזה אפשרי גם בשבילנו.
"פתאום הציצי לא מסתיר לי את הספר": השיחה עם הלקוחה שעשתה את הצעד
לאחרונה דיברתי עם לקוחה מדהימה שדווקא כן עשתה את הניתוח. שאלתי אותה הכל: איך היא החליטה? איך היא מרגישה? מה השתנה מאז? כי פשוט היא הפגישה אותי עם משהו שהייתי בטוחה שאני עושה.
היא סיפרה שההחלטה הגיעה כשהילדים גדלו והיא הרגישה שהיא יכולה לעבור את ההתאוששות (כי חייבים עזרה בבית בתקופה הזו).
היא אמרה לי משפט שסופר ריגש אותי: "השתניתי! כולם אומרים לי שאני הולכת זקוף פתאום. נוח לי להתאמן, אני לובשת גולף... ופתאום אני קוראת ספר והציצי לא מסתיר לי את החלק התחתון של העמוד". למרות הצלקות וההחלמה הלא פשוטה, היא שלמה עם הבחירה.
ואני כל כך שמחה לשמוע על חוויה שמשנה את הקושי הגדול הזה!
הבחירה היא תמיד בידיים שלך
אני כל כך שמחה בשבילה שהיא שינתה את החיים שלה למה שעושה לה נעים. אני, מהצד השני, פשוט למדתי לחוות את הגוף שלי כפי שהוא דרך הפתרונות שאני משיגה לכל קהילת הנשים עם החזה הגדול.
והמסר שלי? פשוט ללכת עם מה שעושה לנו נעים ומה שמרגיש לנו נכון. לא להישאב ל"זה מה יש.." שקצת הפך להיות המוטו של התקופה האחרונה, כי אנחנו מובילות את מה שאנחנו רוצות שיהיה.
אני לא יכולה להגיד שהמחשבה על ניתוח לא מגיעה לפעמים, זה פשוט היה פותר כל כך הרבה מהתסביכים שלי... אבל בסוף, כל אחת- חשוב שתבחר מה שנכון לה, והבחירה היא לגמרי בידיים שלנו.
מחפשת חזייה ללא ברזלים שתומכת באמת?
