את מי ההסתרה הזאת משרתת? המדריך (הלא רגיל) לסטיילינג עם חזה גדול
Share
נמאס לך לשמוע מה "מחמיא" לך ומה את "חייבת" להסתיר? בואי נדבר רגע על מה שקורה מול המראה בבוקר. על המונולוג הפנימי הזה שכולנו מנהלות, זה שמתחיל ומסתיים במילה אחת: להסתיר.
רשימת המכולת של האיסורים שלנו
"הידיים שלי גדולות מדי, אין מצב שאני הולכת עם גופיות", "הירכיים שלי עבות, אני לא לובשת קצר", "הבטן לא שטוחה מספיק לביקיני", וכמובן – "החזה שלי גדול מדי, אני לא יכולה לשים גולף, או מחשוף, או משהו צמוד".
אני יכולה להמשיך עם הרשימה הזאת מפה ועד פלנד, אבל אני רוצה לעצור ולשאול אותך שאלה אחת: את מי ההגבלות האלו משרתות?
כי את עצמנו הן בטוח לא משרתות. מה הטעם להתהלך בעולם בתחושה תמידית של חוסר שביעות רצון? בלופ אינסופי של החבאה?
הכלוב שקוראים לו "סטיילינג"
המילה סטיילינג קיבלה בעיניי משמעות בעייתית. על פניו, היא נועדה לשחרר אותנו, להוסיף צבע ועניין. בפועל? היא הפכה למערכת חוקים נוקשה שכובלת אותנו למוסכמות של מה נכון ומה לא נכון. והמילה הכי נוראית במילון הזה? "מחמיא".
יגידו לך שבתור מישהי עם חזה גדול את חייבת מחשוף V – חס וחלילה לא עגול ולא גולף. יגידו לך שאת צריכה שרוול שיטשטש את הזרועות, אבל שלא יהיה צמוד מדי. יגידו לך להדגיש מותן כדי "לתת צורה", ולהוסיף שרשרת ארוכה כדי "ליצור אורך".
אבל מה אם את פשוט לא אוהבת את זה? מה אם את מתה על הטישרט הענקית הזאת למרות שהיא "אוברסייז" ולא "מחמיאה" לחזה? מה אם את רוצה ללבוש בלייזר כי זה הסטייל שלך, למרות שמישהו החליט שזה "מרחיב" אותך?
מותר לך להגיד: זה בולשיט
אני למדתי אופנה. היום אני מעצבת ומרצה ללימודי עיצוב אופנה, ואני כאן כדי להגיד לך בשיא הכנות – הכל בולשיט.
סטייל לא נמדד במה ש"מחמיא" לפי איזה אידיאל יופי גנטי שלמישהי אחרת יש. סטייל נמדד במה שעושה לך טוב בלב, ובאיך שאת מחזיקה את הטוב הזה. ואת יודעת מתי את באמת מחזיקה את הסטייל שלך? כשאת לא מפחדת להראות אותו. כשאת מפסיקה להסתיר חלקים ממך כאילו הם תקלה שצריך לתקן.
אנחנו חיות בעולם שבו כולם מנסים ללמד אותנו איך להתלבש, איך לדבר ואיך להיראות. ואני שואלת – בשביל מי אנחנו מחייכות ונהנות מהגוף שלנו אם לא בשביל עצמנו?
לשבור את התבנית של אידיאל היופי
לא כולנו נולדנו עם הגנטיקה שהתעשייה מחשיבה כאידיאל. אז מה? זה אומר שאין לנו מקום להיות בסטייל האמיתי שלנו? למה שננסה להידחף לתבנית שלא שייכת לנו מלכתחילה?
אני רק מציעה לך פרספקטיבה אחרת על החיים דרך הבגדים: אל תחכי ליום שבו תהיי "מספיק" משהו כדי ללבוש את מה שאת אוהבת.
אנחנו חיות פעם אחת. בואי נתלבש בהתאם.
אז מאיפה מתחילים? (בלי חוקים!)
- תקשיבי ללב: אם בגד עושה לך שמח – הוא נכון לך. נקודה.
- תשחררי את ה"טשטוש": בגדים לא נועדו להעלים אותך, הם נועדו להראות מי את.
- תחזיקי את זה: הסטייל האמיתי שלך נמצא בביטחון שאת מקרינה כשאת לא עסוקה בלהחביא.
רוצה להרגיש את החופש הזה גם מתחת לבגדים? הנה הפיתוח שלי לנשים שלא מוכנות להתפשר על נוחות וסטייל: לחצי כאן להכרת דגם אלמה – הגוזייה שמשנה את חוקי המשחק
